II Samuel 5:1

The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

ยังไม่มีคำแปลในภาษานี้ กำลังแสดง English

5

1 וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃ Then came all the tribes of Israel to David unto Hebron, and spoke, saying: ‘Behold, we are thy bone and thy flesh.

2 גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה (הייתה מוציא) [הָיִ֛יתָ הַמּוֹצִ֥יא] וְהַמֵּבִ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ In times past, when Saul was king over us, it was thou that didst lead out and bring in Israel; and the LORD said to thee: Thou shalt feed My people Israel, and thou shalt be prince over Israel.’

3 וַ֠יָּבֹ֠אוּ כׇּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס} So all the elders of Israel came to the king to Hebron; and king David made a covenant with them in Hebron before the LORD; and they anointed David king over Israel.

4 בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמׇלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃ David was thirty years old when he began to reign, and he reigned forty years.

5 בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃ In Hebron he reigned over Judah seven years and six months; and in Jerusalem he reigned thirty and three years over all Israel and Judah.

6 וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃ And the king and his men went to Jerusalem against the Jebusites, the inhabitants of the land, who spoke unto David, saying: ‘Except thou take away the blind and the lame, thou shalt not come in hither’; thinking: ‘David cannot come in hither.’

7 וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃ Nevertheless David took the stronghold of Zion; the same is the city of David.

8 וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כׇּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים (שנאו) [שְׂנוּאֵ֖י] נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃ And David said on that day: ‘Whosoever smiteth the Jebusites, and getteth up to the gutter, and [taketh away] the lame and the blind, that are hated of David’s soul—.’ Wherefore they say: ‘There are the blind and the lame; he cannot come into the house.’

9 וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃ And David dwelt in the stronghold, and called it the city of David. And David built round about from Millo and inward.

10 וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ {פ}
And David waxed greater and greater; for the LORD, the God of hosts, was with him. .

11 וַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃ And Hiram king of Tyre sent messengers to David, and cedar-trees, and carpenters, and masons; and they built David a house.

12 וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס} And David perceived that the LORD had established him king over Israel, and that He had exalted his kingdom for His people Israel’s sake.

13 וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃ And David took him more concubines and wives out of Jerusalem, after he was come from Hebron; and there were yet sons and daughters born to David.

14 וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃ And these are the names of those that were born unto him in Jerusalem: Shammua, and Shobab, and Nathan, and Solomon;

15 וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃ and Ibhar, and Elishua, and Nepheg, and Japhia;

16 וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃ {פ}
and Elishama, and Eliada, and Eliphelet.

17 וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כׇל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃ And when the Philistines heard that David was anointed king over Israel, all the Philistines went up to seek David; and David heard of it, and went down to the hold.

18 וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ Now the Philistines had come and spread themselves in the valley of Rephaim.

19 וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י {פ}
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ And David inquired of the LORD, saying: ‘Shall I go up against the Philistines? wilt Thou deliver them into my hand?’ And the LORD said unto David: ‘Go up; for I will certainly deliver the Philistines into thy hand.’

20 וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃ And David came to Baal-perazim, and David smote them there; and he said: ‘The LORD hath broken mine enemies before me, like the breach of waters.’ Therefore the name of that place was called Baal-perazim.

21 וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃ {פ}
And they left their images there, and David and his men took them away.

22 וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ And the Philistines came up yet again, and spread themselves in the valley of Rephaim.

23 וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃ And when David inquired of the LORD, He said: ‘Thou shalt not go up; make a circuit behind them, and come upon them over against the mulberry-trees.

24 וִ֠יהִ֠י (בשמעך) [כְּֽשׇׁמְעֲךָ֞] אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהֹוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃ And it shall be, when thou hearest the sound of marching in the tops of the mulberry-trees, that then thou shalt bestir thyself; for then is the LORD gone out before thee to smite the host of the Philistines.’

25 וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהֹוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃ {פ}
And David did so, as the LORD commanded him, and smote the Philistines from Geba until thou come to Gezer.

Miqra according to the Masorah · สัญญาอนุญาต: CC BY-SA · ที่มา
The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917) · สัญญาอนุญาต: Public Domain · ที่มา

คำต่อคำ (Hebrew → English · Strong’s)

וַיָּבֹ֜אוּbôwʼto go or come
כָּלkôlthe whole
שִׁבְטֵ֧יshêbeṭa scion
יִשְׂרָאֵ֛לYisrâʼêlJisrael
אֶלʼêlnear
דָּוִ֖דDâvidDavid
חֶבְר֑וֹנָהChebrôwnChebron
וַיֹּאמְר֣וּʼâmarto say
לֵאמֹ֔רʼâmarto say
הִנְנ֛וּhênlo!
עַצְמְךָ֥ʻetsema bone
וּֽבְשָׂרְךָ֖bâsârflesh
אֲנָֽחְנוּʼănachnûwwe

Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); Strong’s Hebrew Dictionary (CC BY-SA).

II Samuel 5:1 in every translation

עברית · Miqra according to the Masorah

וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃

สัญญาอนุญาต: CC BY-SA

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃

สัญญาอนุญาต: Public Domain

English · The Metsudah Tanach series, Lakewood, N.J

All the tribes of Yisroel came to Chevron, to Dovid and they said, "We are your bone and your flesh."

สัญญาอนุญาต: CC BY

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

Then came all the tribes of Israel to David unto Hebron, and spoke, saying: ‘Behold, we are thy bone and thy flesh.

สัญญาอนุญาต: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו

สัญญาอนุญาต: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

וַיָּבֹאוּ כָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ׃

สัญญาอนุญาต: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

און אַלע שבֿטים פֿון ישׂראל זײַנען געקומען צו דָוִדן קײן חבֿרון, און זײ האָבן געזאָגט, אַזױ צו זאָגן: דײַן בײן און דײַן פֿלײש זײַנען מיר.

สัญญาอนุญาต: CC0

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Toutes les tribus d’Israël vinrent auprès de David, à Hébron, et lui dirent: "Nous sommes ta chair et ton sang.

สัญญาอนุญาต: Public Domain

Polski · Bible in Polish, trans. Izaak Cylkow, 1841 - 1908 [pl]

Zeszły się tedy wszystkie pokolenia Izraela do Dawida, do Hebronu, i oświadczyły, mówiąc: Oto jesteśmy, myśmy wszak kość i ciało twoje!

สัญญาอนุญาต: Public Domain

Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

Nun kamen alle Stämme Israels zu David nach Hebron und sprachen also: Wir sind dein Bein und dein Fleisch.

สัญญาอนุญาต: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Kaj venis ĉiuj triboj de Izrael al David en Ĥebronon, kaj diris jene:Jen ni estas via osto kaj via karno;

สัญญาอนุญาต: Public Domain

Commentary on II Samuel 5:1

Targum Jonathan

עברית

וַאֲתוֹ כָּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל לְוַת דָוִד לְחֶבְרוֹן וַאֲמַרוּ לְמֵימָר הָא אֲנָא קְרִיבָךְ וּבִסְרָךְ אֲנַחְנָא:

Mikraot Gedolot · สัญญาอนุญาต: Public Domain · Full commentary on Sefaria